מאז שפנג הופיע לראשונה באולמות המשחקים, הוא נתן משמעות חדשה לכל מה שקשור בפיצוץ בלונים , והוא למעשה המשחק היחיד של Mitchell שידוע ברחבי העולם, למרות שבשנות ה80 היא היתה מפיצה גדולה למדי של משחקי ארקייד... (לריאיון מעניין עם המנכ"ל,רוי אוזאקי). כך או כך, סידרת Pang כוללת למעשה רק ארבעה המשחקים. המשחק השני , סופר פאנג סידר את השלבים לפי מדינות והוסיף מצב פאניקה אינסופי, אבל לא הרבה יותר מזה. פאנג 3 לעומת זאת, מצליח לחדש מבלי להרוס את המקור, וקצת מפתיע שהוא שווק אך ורק באירופה ויפן (ישנה גם גרסת PS1).
הפעם אפשר לבחור בין ארבע דמויות שונות עם נשק שונה לכל אחת מהן. ואם תהיתם איך נקרא הנשק הזה, אני אגלה לכם שמדובר בעצם בטיל הארפון (Harpoon) שבעברית זכה לשם צלצל או כנרית (לא קנרית!). לדון- טאקוס יש יכולת לירות שני הארפונים בבת אחת.לפינק-לאופארד יש הארפון רגיל , אבל קרח ופצצות לא משפיעות עליו. לקפטן-הוג יש הארפון כוח שמסוגל להיצמד לקירות ולספוג שתי חבטות. לבסוף,לשילה -הגנבת יש שני הארפונים בזוית של 45 מעלות. שחקנים מתחילים יעדיפו לשחק עם דון-טאקוס, אבל שחקנים מתקדמים יותר כנראה יהנו יותר מהשלושה האחרים... מי שלא רוצה להחליף שחקן בלי להיפסל, יכול להשתמש בבונוסים השונים כדי להחליף נשק.
כמובן שיש עוד כמה שינוים אחרים. הבולטים ביניהם כוללים טלפרטורים, פצצות ודינימטים. הפצצות גורמות להרס מוחלט של חלק מהבלונים, אבל הדינמטים מפרקים אותם לחתיכות קטנות ובעצם מקשים על השחקן. חוץ מכל זה, כדי להאריך את אורך החיים הכללי, נכנס הקונספט של איסוף יצירות אומנות. כל סדרה של שלושה שלבים טומנת בחובה תמונה אחת . אפשר לדלג מעל תמונות (כלומר, שלבים), אבל אז לא מגיעים לסוף האופטימלי. חוץ ממצב האיסוף, קיימים גם מצב תרגול (עשרה שלבים קלים) ומצב פאניקה (כמו בסופר פאנג).
בתור משחק שיצא ב95' פאנג 3 לא יכול להיראות כעוד משחק סופר נינטנדו , ולכן הגראפיקה עברה מתיחת פנים כללית - הרקעים הוחלפו בציורים - כאילו - קלאסיים, כמו למשל ציורים מצריים עתיקים, או ציוריו של דאלי. המוזיקה עברה שינוי בהתאם, וכל המנגינות ישמעו לכם מוכרות מאיפשהוא, אבל עדיין מאוד שונות אחת מהשניה! חבל רק שהצליל עצמו נשמע קצת מיושן ופרימיטיבי. הדמויות הראשיות מצוירות בסגנון לא פחות מוזר, כמו שאפשר לראות בתמונות. מה אתם יודעים - לפעמיים מהרבה בלגנים יוצא משהוא מאוד ברור - מבחינת המוזרות שלו בכל אופן...
פנג 3 מראה לנו את מה שרוב השחקנים כבר יודעים - שהמשכים צריכים להיעשות בזהירות, ובהחלט אפשר להצליח איתם כל עוד לא סוחטים את המותג לגמרי. ואם לסיים בנימה אקטואלית, הלוואי שהוליווד היתה לומדת שעור דומה ולא מפיקה לנו זוועתוני המשך בקצב רצחני (למישהוא בא להיזכר ברובוקופ 3 או המסכה חוזרת?).
16/12/2007 |
